סקייטבורד תמורת קרדיטים

שמעתי לא פעם על בתי ספר שהכניסו גלישה לתוכניות הלימוד שלהם. זה היה בעיקר באוסטרליה אם אני לא טועה. אבל לא שמעתי עדיין על בתי ספר שמכניסים סקייטבורד לתוכנית הלימוד שלהם עד שנתקלתי בכתבה הזאת.
http://www.nytimes.com/2008/11/02/nyregion/02skate.html?_r=1&em&oref=slogin

נראה שבניו יורק בית ספר אחד הכניס את הסקייטבורד כענף לגטימי בשיעורי הספורט (שם יש 7 סימסטרים חובה של פעילות ספורטיבית). לצד ענפי ספורט סטנדרטים, מנהלי הבית ספר פתחו את הראש והכניסו מספר רב של ענפים כגון קפאורה, אומנויות לחימה אחרות ועכשיו גם סקייטבורד. את השיעור מעביר בילי רוהאן שבכתבה רשום שהוא היה מחליק מקצועי, אני לא שמעתי עליו אבל זה לא אומר כלום, נראה שהוא מצא את הדרך שלו בסקייטבורד על ידי הכנסת הענף דרך בתי הספר.

אני מודה שאני תמיד נמצא בקונפליקט כאשר שומע על דברים כאלו: סקייטבורד כענף ספורט שלומדים בבית ספר, סקייטבורד כענף אולימפי, סקייטבורד כספורט בכלל. מה שאני אוהב בסקייטבורד זה את האפשרות לקחת אותו לשים אותו על האספלט ולהתחיל לדחוף לא משנה מה קורה. ממש לא הייתי רוצה לראות את זה הופך לספורט עם מאמנים ושיעורים קבועים ובטח לא ציונים. מצד שני אם מישהו יכול לעזור לילד להיכנס לענף וזה יהפוך לדבר הטוב שקרה לו בחיים? האם ה"מיסונריות" הזו רעה? אני חושב שיש קו עדין שאסור לעבור על מנת שסקייטבורד לא ייהפך לעוד איזה ענף נוקשה ומאוס או במילים אחרות ספורט אולימפי, השאלה היא האם אנחנו לא מתחילים לעבור אותו.