יום שלישי, 19 בינואר 2010

GOTCHA משיקים

ביום ראשון הייתי באירוע ההשקה של אופנת GOTCHA בישראל.

מותגי הגלישה הותיקים עושים קאמבק. התופעה התחילה כבר לפני 5 שנים עם איירוולק ו OP וממשיכה עם כל מיני מותגים מוכרים יותר ופחות. תופעה טובה? אני חושב שכן אין שום דבר רע בלחזור למותג שייצג את הגלישה לפני עידן "הגולשים" שיוצאים למסעות עיסקיים עם חליפת שלושה חלקים. רע? אולי, בסופו של יום חלק מקאמבקים לא מצליחים והמותג פשוט הופך להיות משהו לא ברור כמו שקרה לאיירוולק. דרך אגב לדעתי דווקא עם OP וולמארט קלעה בול, לקחה מותג גלישה והפכה אותו למותג ים ולייפסטייל לצעירים, לא הרדקור, לא גלישה ולא כלום. הם הבינו שעדיף לשדר את האמת מאשר להתחיל לשחק אותה מגניבים ולנסות לרכוב על הגלישה כמו שמותגים אחרים לא מתביישים לעשות ללא קשר לענף.

את ייצוג GOTCHA באירופה לקח שמעון דויב, איש שיש להעריך מאד על תרומתו לענף ובכלל. הוא היה אלוף ישראל, הקים את ארגון הגלישה, היה אחראי על משלחות הנבחרת לחו"ל, הקים את גזוז ועוד ועוד...
שמעון לקח הימור לא פשוט כאשר הוא לקח לקדם את המותג בחו"ל אבל No balls no glory, שמעון למעשה הפך להיות שחקן באופנת הגלישה העולמית, צעד (אם אני לא טועה) שאף ישראלי לא עשה לפניו אם הוא יצליח ואני מאמין שהוא יצליח הוא יוכל לסמן הישג נדיר שבו יש נציג אופנת גלישה בינלאומית שממוקם בישראל זה משהו שחשוב להעריך.

מנהל השיווק של GOTCHA באירופה הוא לא אחר מארתור רשקובן ידידי היקר וחבר מערכת אדרנלין. אולם הוא לא המשווק בישראל ולכן אם היה למישהו חשש או ספק הוא יכול להירגע. לדעתי אין מישהו שמתאים לתפקיד יותר ממנו, הוא גולש מכור, מבין במותגי גלישה ויודע למכור כמו שרק מי שהשם משפחה שלו רשקובן יודע. אני כמובן מאחל לו רק את הטוב ביותר.

יום ראשון, 10 בינואר 2010

לואן דה אוליביארה - העתיד כבר כאן

בעידן של סקייטרים מטורפים עם שליטה טכנית קיצונית עדיין יש כאלו שבולטים מעל כולם. אחד מהם כנראה הוא לואן הברזילאי שלא מזמן הפך להיות מקצוען.

לפני כמה ימים ראיתי קליפ קטלני שלו, זה היה משהו ברמה של פי ג'יי לאד הצעיר. אבל אני לא מוצא אותו בכל מקרה מצאתי קליפ אחר שלו באתר BERRICS שתוכלו להתרשם ממנו. זה עוד קליפ חלש יחסית תחשבו רק למה הוא מסוגל....

נראה שהוא בדרך להיות אחד מהמחליקים הגדולים, מה שיש לו ברגליים אין ל 95 אחוז מהמחליקים.

http://www.youtube.com/watch?v=AKVY5JRzQjg

יום חמישי, 7 בינואר 2010

לגלוש עם קרדיטים...

לפעמים אני מופתע על כמה אנשים יכולים להיות מלאים בעצמם. זאת אומרת אין לי שום דבר נגד אגו, אין לי שום דבר על אנשים שעושים דברים ולוקחים עליהם קרדיט. זה טוב, זה לגיטימי וזה אחד מהדברים שנותנים מוטיבציה לאנשים. אם זאת אני חושב שלפני שמישהו מתחיל להתפאר מעצמו הוא צריך לשאול איזה קבלות יש לו להציג והאם באופן אובייקטיבי הן שוות משהו. או במילים אחרים מה הם באמת שווים. וגם אם הוא רוצה להתפאר במעשיו שייקח את זה בקלות, באלגנטיות, אף אחד לא אוהב "ספאמרים".

אני זוכר שעשיתי את חברת ZION היו סקייטירים אמנם לא רעים שאמרו לי שהם יתנו לי להשתמש בשם שלהם, כאילו שהשם שלהם יגרום ל 1000 קרשים לקפוץ מהארגז ולהגיע לילדים. אחרים לקחו קרדיטים על מצב הגלישה בישראל, אחרים לקחו קרדיטים על חינוך דורות של סקייטרים ואחרים לקחו קרדיטים על עוד כל מיני ביצועים מפוקפקים. המילה השגורה היא אני ואני ואני. לצערי כל זמן שאני באדרנלין נתקלתי בסיפורים כאלו, זה אחד מהדברים שהכי מעציבים אותי כי כביכול אנשים מאשימים אותנו בזה שאנחנו לא רואים כמה הם נהדרים, האמת היא שאנחנו תמיד בעד לפרגן. אבל יש זמן ומקום לכל אחד.

האמת היא שאין לי בעיה עם אנשים שחושבים שהם הדבר הכי טוב שקרה לעולם, אין לי בעיה שהם מאמינים לזה. אבל למה, למה מגיע לי כל פעם שלשמוע מחדש את ערימות האגו האלה מדברות אליי. אפשר ואפילו רצוי לספורטאי לבקש הכרה לדחוף את עצמו בצורה עדינה אבל הדרך היא הכל במקרים האלו וצריכים תמיד לאזן. כל אלו שבאים בדרישות, פניות שחצניות, תחנונים ובכיות עושים לדעתי טעות גדולה.

אני מציע למי שלא מבין את הפואנטה ללכת למקורות:
משלי כז2: "יהללך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך"
כלומר, אסור לאדם לשבח ולפאר את עצמו, אלא עליו לפעול ולהביא תוצאות שיתפרסמו עד כדי כך, שהזרים והנכרים יהללו אותו מיוזמתם.
ולעוד מידע מעניין על פסוק זה:
http://tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-27-02.html

נא לא לדאוג אני לא מתחזק ולא נהפך דתי, אבל אין מה להגיד יש דברים חכמים בתנ"ך, חכמים מאד.

יום שבת, 2 בינואר 2010

לכלוכים בענף האקסטרים? לא יכול להיות

לפני כמה ימים קיבלתי טלפון מידיד ותיק וספורטאי מעולה שהיה אמור לקבל חסות ממותג לבוש והנעלה מסוים. אותו ספורטאי טען שהוא היה בדרך לסגירת תנאים מול אותה חברה אולם ברגע אחד היא הפסיקה את המשא ומתן, העילה: נותן החסות הקודם או נציגיו אמרו אי אלו דברים שליליים עליו.

יש כמה צורות להסתכל על מקרה שכזה:
1. אין לי מושג מה הסיבה שבגינה נותן חסות אומר דבר מה שלילי על ספורטאי שהיה אצלו אלא אם כן זה היה על משהו מאד מאד בעייתי שהוא עשה. יש ספורטאים שלא יודעים להתנהג, אבל דווקא אותו ספורטאי לא קשור לזן הזה (לפחות לדעתי מהיכרות שלי איתו). אני בדעה שצריכים תמיד להגיד את האמת אבל צריך להיזהר מהכללות מיותרות, הגזמות וחוסר ידיעה. חיים ומוות ביד הלשון וכל ספורטאי ישראלי משווע לנותני חסות, אם לא חייבים, אין טעם להגיד דברים רעים...

2. אם חברה רוצה לקחת חסות על ספורטאי שלפחות תתיתן לו את ההזדמנות להוכיח את עצמו ואולי הם יופתעו לטובה, האם רק על סמך מילה אחת פוסלים מישהו? אנשים משתנים ויש להם דינמיקה שונה מול נותני חסות. זה רק מראה מהאנשים שיושבים שם שווים.

יום שישי, 1 בינואר 2010

תיקון לפוסט האחרון שלי

הובא לידיעתי ובצדק שלא הזכרתי את תרומתה של מאיה דאובר להתאוששות הארגון אחרי שנה שעברה. ובכן זו טעות שלי ולא הייתה לי כוונה להוריד מתרומתה של מאיה דאובר לקידום הארגון, לשיפור השיפוט ולקידום מעמד הנשים באירגון. מאיה הייתה פעילה במשך זמן רב באירגון וכיהנה כמנכ"לית עד שנוצרו חילוקי דעות בינה לבין הועד.
מכיוון שאיני מצדד באף צד במצב שנוצר ואני לא יודע את כל העובדות אני מנוע מלתת את דעתי על הנושא.
בלי קשר לזה אין ספק שמאיה היא ספורטאית גדולה ואני מקווה שתמשיך לקדם את הגלישה בכלל ואת גלישת הנשים בפרט.
ליאור

יום חמישי, 31 בדצמבר 2009

תם והושלם הסבב

אחרי שנה שעברה שהייתה שנת משבר באירגון הגלישה. ההשתפרות השנה גדולה מאד. כן, היו חריקות וקצת עצבים בכל זאת זה ישראל פה. אבל לדעתי במבחן התוצאה הצוות של האירגון עשה עבודה טובה והם בהחלט בדרך הנכונה. יש שיגידו שאני טועה, אבל לא שמעתי יותר מידי תלונות ממתחרים ונותני חסות. יש לתת את הקרדיט ליוסי זמיר, רפי ימין וחברי הועד שלקחו ארגון מרוסק והוציאו סבב טוב + פעילויות שונות נוספות.

{ איפה הסקייטבורד ואיפה הגלישה, אני לא רואה בכלל קשר בין הענפים, הגלישה היא 10 דורות קדימה מהסקייטבורד בישראל ברמת האירגון והאיכפתיות. על גלישת הרוח אני בכלל לא מדבר מדובר בענף שאין בו יותר מידי חוץ מפורום(נחמד ככל שיהיה) ותחרות גלישה אחת בשנה ובגלישת קייט דווקא יש מגמה חיובית אחרי שנים של מלחמות בלתי פוסקות. }

אביב ואקנין לוקח תואר רביעי של אלוף ישראל. על הכישרון שלו אין עוררין וזה לא היה קל אבל הוא הצליח. עומר בר נתן תצוגות מרשימות על זה כבר כתבתי. וופקה מרליס הוא גולש שראיתי לא מעט ונראה שהשנה הוא פרץ קדימה ונתן כמה תצוגות יפות מאד, הוא עדיין לא הכי יציב אבל היום הוא ניצח וזה אומר לא מעט. גילי זילכה שהיה מתחרה צמוד של אביב לא הגיע לגביע המיוחל אבל אין בכלל ספק שהוא אחד מהגולשים הבכירים היום בישראל (ותענוג לראות אותו גולש).

בנשים טל ספורטה הייתה דומיננטית כל השנה, הסיפור של כמות הנשים שנכנסו לעולם הגלישה היה הסיפור התקשורתי הלוהט עם כתבות של שרון פרי בערוץ הספורט וכתבות שונות בערוצי החדשות. אפשר להגיד שנשים במים זו עובדה ואני מקווה שמספרן יעלה, זה יתרום המון לספורט בישראל כפי שזה תרם לספורט בחו"ל. לדעתי דרך אגב אין סיבה לתת לנשים פחות כסף בזכייה בתחרויות וכמו כן החסות שלהן לא צריכה להיות נמוכה משל גברים.

החסות של קוויקסילבר הייתה הפתעה נעימה. ידוע הסכסוך שהיה בינם לבין האירגון (יותר נכון מול המנהל הקודם של אירגון) ונראה שהרוחות נרגעו והחברה חזרה להשקיע בגרעין הקשה של הגולשים. כמה שיותר יותר טוב. שיהיה להם בהצלחה גם.

עכשיו יש זמן לחכות ולראות מה תביא איתה שנת 2010, נקווה שרק דברים טובים...

יום שישי, 18 בדצמבר 2009

האוסטרלים כבשו את הגלישה, השאלה היא מה זה גלישה?

זה לא חדש שאוסטרליה היא מעצמת גלישה. כוכבי הגלישה בעבר התחלקו בין האמריקאים (כולל הוואי שהיא חלק מארה"ב) והאוסטרלים. בסבב העולמי בגלישת גלים יש כבר שנים רוב לאוסטרלים בטופ ואילו מספר האמריקאים מתדלדל לו, למרות שהיו שם תמיד גולשים ששמרו על כבוד היאנקים אם זה סלייטר האגדי או איירונס שלקח 3 אליפויות עולם.
(אין צורך לציין שאלופי העולם ב 2009 הם שני אוסטרלים מיק פאנינג וסטפני גילמור)

מה יש להם לאוסטרלים שהופך אותם לגולשים כל כך טובים בסבב העולמי? טוב התשובות די ברורות. התנאים באוסטרליה חלומיים, החיים פשוטים, יש תעשיית גלישה תוססת והיסטוריה. משהו שאולי לא כל כך ברור הוא שהאוסטרלים הם חולי ספורט, במובן החיובי של המילה, הם מעודדים ספורטיביות בכל הענפים ומצליחים בתחרויות שונות בעולם.

האוסטרלים הם אלו שהפכו את הגלישה לספורט, בסיס האם של הסבב נמצא שם, ראש הארגון הוא אוסטרלי והרבה עובדים בסבב הם אוסטרלים גם. אז איפה האמריקאים בתמונה? טוב הם הפכו את הספורט לביזנס, תעשיות ענק, מותגים ומכירות. כמו תמיד הם עטפו את הספורט בהרבה סוכר שיהיה נוח לכולם ללעוס ולהינות. שלא יהיו טעויות אני לא חסיד האוסטרלים ולא שונא האמריקאים, העובדות הן שכל טכניקות הפרסום והשיווק המודרניות יצאו מארה"ב לטוב ולרע. החטא שבו אני מאשים את האמריקאים הוא הפיכת הגלישה לטרנד ולכאילו גישת חיים כוללת, משהו שהאוסטרלים חסרי התחכום השיווקי לא היו מצליחים כמוהם.

הגלישה החלה כתרבות של מנודים חברתית, רדיקליים וכאלו שלא מצאו את מקומם בחברה. ספרו לי איך זה מתחבר לאיזו תל אביבית מתלהבת עם חולצת בטן של איזה מותג ששמה את הגלשן בחול ומספרת לכולם על החופשה "המאאאאמממת" שלה בקוסטה ריקה עם החבר שלה שהוא גם גולש וצובע את השער לבלונד שיחשבו שהוא כל היום במים.

ארצה גם להוסיף ציטוט מחוקר בשם סטיוארט בראון שמתראיין לאתר כלכליסט לכתבה מצוינת של איתי להט:

"במילים אחרות, לא חשוב הניצחון, העיקר ההשתתפות. "כן", מודה בראון, "אבל מה שקרה לאִמרה הזו משקף את הצורה שבה המשחק השתנה בעשורים האחרונים. התרבות האמריקאית, למשל, מקדשת את המטרה - הניצחון, במקרה הזה - ועל הדרך היא נהייתה תרבות של מפסידים ומנצחים. המשחק עצמו נהפך לסיסמה למכירת נעליים, למשני בחשיבותו. זה מחלחל עמוק לתרבות שלנו: ילדים במערב משחקים כיום במסגרות מאורגנות. במקום שהורים יאפשרו להם לשחק, הם רושמים אותם לחוגים: לכדורגל, לפסנתר. זו בניית רזומה, זה לא משחק. וזה משנה את חוקי המשחק".

להלן לינק לכתבה המלאה:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3373238,00.html

אז מה בעצם אני מנסה לומר?
1. האוסטרלים שולטים בסבב כבר ובשנים הקרובות כל אלופי העולם יהיו אוסטרלים, אולי סלייטר יגנוב עוד איזה תואר ויפרוש.

2. השקיעה של האימפריה האמריקאית מתבטאת לא רק בכלכלה ובעוצמה העולמית אלא גם בספורט הגלים.

3. הניסיון של סלייטר בתחילת השנה להקים סבב מתחרה יחד עם קוויקסילבר רק מעודד את ההרגשה שהספורט הלך לאיבוד ואולי יתחיל להיות גימיק. כי צריכים להכיר ליותר אנשים את הגלישה, כדי שיותר אנשים יקנו בגדים. מזל שאירגון ה ASP הצליח לעצור את הסחף ולא נכנע.

4. ספורט הגלישה כבר מזמן נמצא בידי המותגים ולא בידי הגולשים.

5. אותו הדבר כבר קרה מזמן בסקייטבורד ופי 1000 יותר גרוע מבגלישה, בגלישה יש לפחות עוד קצת נשמה לספורט.