יום חמישי, 5 בפברואר 2009

גלישת רוח בישראל- עולם הולך ונעלם?

מי שמכיר אותי יודע שאחד מענפי האקסטרים האהובים עליי ושאני מבין בהם לא מעט למרות שאני לא עושה אותם הוא גלישת רוח. זה ספורט מדהים שמשלב גלישה על גלים יחד עם קפיצות ענק, אין הרבה ענפים שנותנים לך כזה אדרנלין רק מלהסתכל עליהם. אבל צריכים להיות הוגנים ולהגיד את האמת, הענף הזה נמצא בירידה עולמית משנות ה-90 ורק בשנתיים האחרונות הוא קצת מתחיל להתייצב. במיוחד ש ה KITE FEVER שהשתלט על הספורט נעלם והמשוואה מתחילה להתאזן. הרבה גולשי רוח שעברו לקייט חזרו לאהבה הישנה.

בישראל יש סצנה טובה של גולשי רוח, קטנה אבל מאוחדת. הבעיה היא שמעט מאד צעירים תופסים את המנור ונכנסים לענף הזה. יש את החבר'ה האילתים שהם ללא ספק תותחים אבל גם שם הם לא המון, אולי 20 חבר'ה ובגלים של בת גלים הם חוטפים לא מעט לצערם וצערנו. איך שלא נסתכל על זה הספורט בנסיגה. אם בתחרות הסטורם ריידר ממוצע הגילאים הוא 35 + (בלי להעליב אף אחד) אנחנו במצב די רע.

השנה החלטתנו לא לארגן את תחרות הסטורם ריידר. זה שילוב של עייפות החומר יחד עם רצון להשקיע יותר בתחום המדיה מאשר האירועים. אהבתי לארגן את התחרות אבל אין ספק שזו עבודה קשה, מעצבנת ואנשים לא ממש זוכרים וקצת כפוי טובה (שוב מבלי להעליב אף אחד). רציתי לדעת מי ירים את הכפפה וזה היה ארנון דגן שעכשיו נמצא בצד המארגן ומרגיש את הלחץ.

הגולשים שמארגנים את התחרות בעצמם בינתיים הצליחו לגייס חסויות (רד בול והיבואנים המקומיים) וגם תורמים לא מעט מעצמם.

יש הרבה טענות לתעשייה המקומית. אבל האמת שאין על מה. בישראל מוכרים 200 גלשני רוח בשנה, אי אפשר להחזיק עסק עם זה ועוד יש לפחות 5 יבואנים. בשנה האחרונה יש גם יבוא אישי של כל מיני אנשים שמוכרים גלשנים מהבאגז' של האוטו. זה לא בהכרח דבר רע כל עוד הם עובדים מסודר, לא שוברים את השוק, תורמים חזרה ומנסים להחזיר את העניין לספורט. אבל היבואנים הותיקים לא ממש מבסוטים מהעניין הזה אפשר להבין אותם אבל היבואנים הותיקים לא הצליחו להביא את הספורט למומנטום חיובי. אני לא יודע אם זה חילוף דורות של עסקנים או שזו סתם הבלחה קצרה. מה שבטוח זה שאם כולם רוצים להוציא את הענף מהבוץ, זה לא מספיק להרים תחרות פעם בשנה וזה לא מספיק לדבר. בקצב של כניסת הצעירים לענף הסטורם ריידר ייהפך לסטורם ריידר "מאסטרס" בלבד...

ידיד טוב אמר שהוא היה רוצה להיפגש עם כל היבואנים ולארגן ליגה שנתית של תחרויות גלישה, כמו שקורה בעולם. הייתי מאד שמח לראות כזה דבר. זה ללא ספק יכול ליצור גרעין חדש שיתחזק עם השנים ויגדיל את הענף. האם כולם יצליחו להתעלות על האגו ועל ההשקעה הכספית שצריכים להרים כזה דבר? האם הם יימצאו את ה"פראייר" שיסכים לקחת על עצמו אופרציה כזו שמלאה בטענות אבל לא ממש תומכת? אל תשאלו את הפרייאר הזה... הוא סיים את 6 שנות השירות שלו...

תגובה 1:

roniza אמר/ה...

הי ליאור
פרפקטיבה מענינת
אחת הבעיות העיקריות של הענף שלא הזכרת היא עלויות מטורפות שפשוט משאירות צעירים בחוץ.
לא רק הציוד יקר אלא כל האופרציה.
בניגוד לקייט שאפשר לדחוף בבגאז' של כל טרנטה ואפילו לקחת על טוסטוס, גלישת רוח דורשת מחסן או איחסון בתשלום + חברות במועדון ורכב עם גגון.
מספר ימי הגלישה יותר מבקייט וגם הטכניקה הרבה יותר מורכבת ודורשת התמדה.

נ.ב. בדוק את הבלוג שלי בנושא אולי נחליף קישורים