מה יהיה עם סלייטר? ועיתונות ספורט בישראל

קלי סלייטר לא מפסיק להפתיע ועכשיו הוא מוביל את סבב ה ASP עם 3 ניצחונות מתוך 4 תחרויות והוא שוב מוביל את הסבב. נראה שאין גבול לכישרון וליכולות של סלייטר והצעירים לא מצליחים לעמוד בקצב שלו, מישהו ראה את מיק פאנינג?. בענפי ספורט שונים אוהבים להכתיר ספורטאים כאלו ואחרים כספורטאי המאה- לאנס ארמסטרונג באופניים, מוחמד עלי באיגרוף, ומייקל ג'ורדן בכדורסל הם רק חלק מהשמות. אני חושב שבכל דיון על הספורטאים הגדולים בהיסטוריה של האנושות צריך להיות מקום שמור לקלי סלייטר וזאת מכיוון שאין בכלל ספק שמי שלוקח שמונה (או 9 ) אליפויות עולם בענף קשה ואינטנסיבי כמו גלישת גלים נוצר מהחומר שאגדות ספורט עשויות ממנו.

אני חושב שבעולם כבר הכירו ביכולות המדהימות של סלייטר ואני יודע שיש סיקור של תחרויות גלישה בעיתונים יומיים בעולם. אבל בישראל זה לא קורה ובכלל לא מזכירים את ההישגים של סלייטר בעיתונות המיינסטרים.יש לזה סיבה פשוטה, חלק גדול מעורכי וכתבי עיתוני הספורט הגדולים בישראל הם חבורה של כלומניקים שמבינים רק בכדורגל וכדורסל, מדובר באנשים מסכנים שחושבים שהם מבינים בספורט. זה לא שהם לא מעריכים ענפי ספורט אחרים, הבעיה שהם לא מבינים בהם אבל ולא עושים את המינימום לנסות ולהבין מה קורה שם בכלל. בביקור של סלייטר 8 פעמים אלוף עולם בגלישת גלים בישראל כתבו עליו רק כי בר רפאלי נמרחה עליו כדי ש"ליאו" יקנא, אחרת הם בכלל לא היו מתייחסים אליו, זה כמה שעיתונות הספורט בישראל צהובה.

אני יתן לכם שתי דוגמאות לעיתונות ספורט בישראל :
לפני כמה שבועות פנו אלינו מאתר גדול שרצו לשים כתבות שלנו באתר שלהם. הסכמתי לעשות זאת מיד וזאת מבלי שישלמו לי. אבל כאשר הבנתי שהולכים להכניס את הכתבות תחת "ספורט עממי" פוצצתי את הסיפור. אמרתי לעורכת שאם ספורט שבו אנשים יורדים גלים של 5 מטר הוא ספורט עממי אז היא חיה בסרט ואם אין ייצוג הולם לענפי האקסטרים היא יכולה לחפש אותנו. די, נשבר לי מזה שהאקסטרים הפך להיות "כתבת צבע", בישראל העיתונות ספורט היא במשקל נוצה והכי חשוב זה הרכילויות של "שחקני" הכדורגל.

דוגמא שנייה היא המקרה שבו ארנון דגן זכה בתואר סגן אלוף אירופה בסלאלום. בזמנו הייתי מבלה קצת מזמני בידיעות אחרונות והגעתי לעורך הספורט הראשי עם הידיעה על ההישג של ארנון. שלושה ימים של שכנועים גרמו לו להוסיף (כטובה) שורה על ההישג של ארנון. אני מדבר על שורה בעיתון כזו שתקועה בעמודים האחרונים. עיתונאי ספורט קוראים לשורות האלה "סתימות", הכוונה לכך שכאשר יש מקום ריק הם דוחפים כמה ידיעות על ענפים אחרים כדי לסגור את העמוד. אני חושב שזה נקרא סתימות בגלל שהם חבורה של אפסים סתומים שמעדיפים לכתוב על הרכב החדש של ג'ובאני רוסו מאשר על ספורטאי מקצועי באמת שכנגד כל הסיכויים התברג בטופ העולמי. תחשבו מה זה להתאמן שנים, לאכול את כל הסרטים של התחרויות, החוסר בכסף, המאמץ והמשברים על מנת שבסופו של יום הסיכוי שאנשים ידעו על ההישג תלוי באיזה עורך מסכן ששיחק קצת כדורגל בתיכון, עצוב אבל אמיתי.

אני שמח שבאדרנלין אנחנו נותנים את במה הראשית לכשרונות של ישראל. אני שמח להיות המקום שבו ספורטאי האקסטרים של ישראל הם הגיבורים ולא משמשים כתבת צבע "מגניבה" באיזה ירחון או עיתון.