טיפשים ללא הפסקה

מה קורה כאשר עירייה מנסה לקדם משהו לטובת ציבור מחליקי הסקייטבורד? היא מקבלת יריקה בפרצוף כי מה לעשות הסקייטרים הישראליים הם חבורה של מטומטמים.

לא מזמן כתבתי על מצבו העגום של הסקייטבורד בישראל. האשמתי את התעשייה, אבל בעיקר את הסקייטרים עצמם. לא טעיתי, התעשייה של הסקייטבורד רקובה מהיסוד ומרחיקה כל נפש חיה ורעננה. אבל גם היא קשורה בחוצפה ובחוסר השכל של "אספסוף" סקייטרי בלתי מזוהה אבל מאד מגעיל.

הרי מה קרה בסופו של דבר? פתחו סקייטפארק מדהים בהרצליה בהשקעה של מיליוני שקלים. העירייה גם קבעה כמה חוקים כפי שמותר לה, נסיעה עם קסדה ובשעות מסוימות של היום. הסקייטרים מהאזור שעד היום היו נוסעים על ספסלים עם פלאט גרוע בכיכר בעיר או איפה שזה לא יהיה זכו לפארק מרשים ביותר. נכון לא הכל מושלם, אבל גם הם רחוקים מלהיות מושלמים. במקום לבלוע את הגלולה החלו להתפרע, להפריע ובקיצור להיות סקייטרים ישראליים טיפוסיים. מה יצא להם מזה? כלום כי עוד לא ראיתי אף אחד מתכופף לפני סקייטרים. אין להם כוח אלקטורלי, אין להם אחדות הם רק חושבים על עצמם וזאת חלק מהסיבה שלעולם לא תהיה תעשיית סקייטבורד בישראל.

העירייה מצידה מתנהגת בזהירות יתר שהיא תוצאה של בורות, ייעוץ משפטי פחדני וחוסר הבנה בסיסי בספורט. הרי נושא האחריות של העירייה בפציעות בפארקים מוסדר בכל מיני תקנות וחוקים. יכולת התביעה קיימת גם אם מישהו נופל ממדרכה שלא סודרה. היכולת לאכוף את חוקי הבטיחות היא אפסית וגם מדובר בסיכון מרצון. בתל אביב הבינו שעדיף לא להתעסק בזה ולהתמודד עם סטטיסטיקה של תביעות שעלולות להיות. בהרצליה לא מבינים שסקייטרים כבר התרגלו לנסוע ללא קסדות וללא חוקים ואם הפארק הזה למענם הם צריכים למצוא את דרך המלך ולא לכפות את החוקים שלהם.

אבל בממלכת חלם שהיא ארץ ישראל לא מדברים, לא מתייעצים ולא עושים שום דבר נכון וככה חלקה יפה בשווי מיליוני שקלים הפכה להיות ביצה תובענית של טמטום של שני הצדדים. הרי בקלות יכלו לקבוע גילאים מסוימים שקסדה היא חובה וכאלו שלא, יכלו לשים שילוט שהחלקה באחריות המחליק בלבד ושלל פתרונות. הסקייטרים יכלו לבלוע את ה"בושה" ולשים קסדה לא קרה כלום. אלברט אינשטיין אמר שיש שני דברים אינסופיים החלל והטמטום האנושי לגבי הראשון הוא אמר שהוא לא בטוח.