גלשני דדיז

הייתי אומר שאני מבין קצת בעולם האקסטרים בישראל. בכל זאת הייתי וראיתי. אבל לפני כשבוע ארתור שלח לי אי-מייל מבחור בשם קובי אפרתי שהוא יצרן גלשנים. מוזר אמרתי לעצמי בטח מישהו חדש ואני תמיד שמח להכיר אנשים חדשים מהענף. אחרי דחיות רבות הגעתי למפעלון הקטן שלו בקיסריה. קצת אחרי בית העלמין.

אני מאד אוהב את קיסריה, לא את החלק של העשירים והגולף, אלא את החלק של החוף ושל שדות ים. יש תמיד אווירה משוחררת ומהנה בין השעמום של חיפה וטירוף של תל אביב זו בהחלט פנינה עם חוף לא רע בכלל. הגעתי למקום שנמצא מאחורי שער ברזל גדול וליד חברת אורין קיסריה, חברת הפקות אירועים של איש נדיר בשם תומר בן דוד.

המקום של קובי נראה כמו מפעל גלשנים הרד-קור של ההרד-קור. חדר שייפים קטן ונעים, חדר גלאסינג, משרדון וגלשנים תלויים למכירה. קובי עצמו נראה בחור טוב, משוחרר אבל רציני בעבודה שלו. הוא חי את הגלישה והחליט להרים עסק קטן לבניית גלשנים אחרי שנים שבהן בנה סירות. הוא מקדיש הרבה מחשבה לתהליך ייצור ובונה גלשנים כבר שנתיים, הנה גם אותי אפשר להפתיע.

אני לא יודע אם אתם שותפים להרגשה שלי שהיא שלפעמים אני רוצה במקום כל הסופרים הנוצצים שיש היום, שתהיה לי המכולת השכונתית הרגילה ליד הבית. מקום פשוט של אנשים פשוטים שאתה מכיר את הקונה והוא יודע בדיוק מה אתה אוהב. פעם עולם הגלישה והסקייטבורד היה ככה, זה השתנה עם כניסת גופי ענק לתחום. אבל עדיין יש בגלישה ובסקייטבורד את אלו שפותחים חנות קטנה, נותנים יחס חברי ותמורה בעד הכסף. מקומות שאתה בא בשביל המוכר ולא רק בשביל לקנות. החנויות הענקיות איבדו את זה, אנשים כמו קובי משאירים את זה חי.

קובי לא ילד ועשה דברים בחייו. קנתה אותי הכנות שלו. הוא לא הולך לעשות יותר מידי כסף והוא יודע את זה. הוא רוצה לבנות גלשנים טובים, לעשות אותם מהלב, לשמוע מגולשים שהם נהנים מהגלשן החדש וליצור דורות של גולשים. אני לא יודע אם הוא שייפר טוב, גרוע או מצוין. אבל אם ישאר הברק שיש לו בעיניים ואם הוא ישקיע את הלב שלו כמו שהוא מדבר אני חושב תהיה בקיסריה פינת גלישה מיוחדת עם שייפר שלא רק מוכר לך גלשן אלא שמלווה אותך, כמו שחנויות הסקייט והגלישה היו פעם, כמו שאולי הם יחזרו להיות.

בכל מקרה מעניין לראות לאן קובי יקדם את עצמו ואת העסק שלו ובכל מקרה שיהיה לו הרבה בהצלחה.