עמותת מחליקי הסקייטבורד נסגרה סופית

למי שלא ידע או לא רוצה לדעת. עמותת מחליקי הסקייטבורד שנקראה גם ארגון מחליקי הסקייטבורד על ידי כמה אנשים נסגרה סופית על ידי יושב הראש הזמני שלה מר איתי אפל.

אפל מונה ליושב ראש זמני אחרי שבני טולדו העביר לו את הניירת ובילה לא פחות משנתיים בתהליכים מול רשם העמותות לסגירת העמותה שלא ממש מוצלחת שגם צברה חובות (אי תשלום אגרה שנתית).

הנה נעלמה לה עוד פיסת היסטוריה של ענף הסקייטבורד הישראלי מימים של אופטימיות זהירה.
נוחי על משכבך בשלום עמותה יקרה, היית ניסיון טוב אבל גורלך היה ברור מיומך הראשון.
ואל תתנו להיכנס לאיך, למה וכמה...

טיפשים ללא הפסקה

מה קורה כאשר עירייה מנסה לקדם משהו לטובת ציבור מחליקי הסקייטבורד? היא מקבלת יריקה בפרצוף כי מה לעשות הסקייטרים הישראליים הם חבורה של מטומטמים.

לא מזמן כתבתי על מצבו העגום של הסקייטבורד בישראל. האשמתי את התעשייה, אבל בעיקר את הסקייטרים עצמם. לא טעיתי, התעשייה של הסקייטבורד רקובה מהיסוד ומרחיקה כל נפש חיה ורעננה. אבל גם היא קשורה בחוצפה ובחוסר השכל של "אספסוף" סקייטרי בלתי מזוהה אבל מאד מגעיל.

הרי מה קרה בסופו של דבר? פתחו סקייטפארק מדהים בהרצליה בהשקעה של מיליוני שקלים. העירייה גם קבעה כמה חוקים כפי שמותר לה, נסיעה עם קסדה ובשעות מסוימות של היום. הסקייטרים מהאזור שעד היום היו נוסעים על ספסלים עם פלאט גרוע בכיכר בעיר או איפה שזה לא יהיה זכו לפארק מרשים ביותר. נכון לא הכל מושלם, אבל גם הם רחוקים מלהיות מושלמים. במקום לבלוע את הגלולה החלו להתפרע, להפריע ובקיצור להיות סקייטרים ישראליים טיפוסיים. מה יצא להם מזה? כלום כי עוד לא ראיתי אף אחד מתכופף לפני סקייטרים. אין להם כוח אלקטורלי, אין להם אחדות הם רק חושבים על עצמם וזאת חלק מהסיבה שלעולם לא תהיה תעשיית סקייטבורד בישראל.

העירייה מצידה מתנהגת בזהירות יתר שהיא תוצאה של בורות, ייעוץ משפטי פחדני וחוסר הבנה בסיסי בספורט. הרי נושא האחריות של העירייה בפציעות בפארקים מוסדר בכל מיני תקנות וחוקים. יכולת התביעה קיימת גם אם מישהו נופל ממדרכה שלא סודרה. היכולת לאכוף את חוקי הבטיחות היא אפסית וגם מדובר בסיכון מרצון. בתל אביב הבינו שעדיף לא להתעסק בזה ולהתמודד עם סטטיסטיקה של תביעות שעלולות להיות. בהרצליה לא מבינים שסקייטרים כבר התרגלו לנסוע ללא קסדות וללא חוקים ואם הפארק הזה למענם הם צריכים למצוא את דרך המלך ולא לכפות את החוקים שלהם.

אבל בממלכת חלם שהיא ארץ ישראל לא מדברים, לא מתייעצים ולא עושים שום דבר נכון וככה חלקה יפה בשווי מיליוני שקלים הפכה להיות ביצה תובענית של טמטום של שני הצדדים. הרי בקלות יכלו לקבוע גילאים מסוימים שקסדה היא חובה וכאלו שלא, יכלו לשים שילוט שהחלקה באחריות המחליק בלבד ושלל פתרונות. הסקייטרים יכלו לבלוע את ה"בושה" ולשים קסדה לא קרה כלום. אלברט אינשטיין אמר שיש שני דברים אינסופיים החלל והטמטום האנושי לגבי הראשון הוא אמר שהוא לא בטוח.

למה סלייטר ממשיך

סלייטר ניצח אתמול את התחרות ה-46 שלו בסבב. זה אחרי שהשלים שנה שעברה תואר אלוף עולם 10, הפך להיות הגולש הכי צעיר והכי מבוגר להיות אלוף עולם ועוד אינספור תארים שמיותר לציין כאן.

היו שיגידו שאחרי 10 תארים זה הזמן לפרוש, אני אחד מאלו. הסיבה היא אגואיסטית לחלוטין הייתי רוצה שיהיה מתח בסבב העולמי, לראות קצת פרצופים חדשים ולקבל קצת יותר אדרנלין מהסבב שנעשה כבר משמים. הדבר היחיד שהיה מרגש שנה שעברה ולא בצורה טובה זה מותו של אנדי איירונס, אולי אחת מהדמויות היחידות בעולם הגלישה שלא היו "חלביות. עולם שהפך מעולם אנרכיסיטי לעולם של ספורטאים ששואפים לשלמות ורוצים אולימפיאדה.

השאלה היותר מעניינת היא למה האיש שכבר עשה הכל ממשיך להתחרות יש כאן כמה תשובות אפשריות אולי כולן נכונות:
פחד לא להיות רלוונטי, כי הוא יכול, כי הוא אוהב להתחרות אבל נראה לי בעיקר שהסיבה היא כלכלית. למרות שקלי סלייטר הוא אייקון ספורט עולמי כבר הוכחתי בעבר שהכסף שהוא מרוויח לא ממש מתקרב לאנשים ברמתו בענפי ספורט עולמיים אחרים. לצורך העניין לפני כשלוש שנים הוא עבר את רף המיליון דולר בהכנסות מתחרויות, זה היה ביג דיל. זה סכום שבענפים כמו טניס או גולף מגחכים עליו, לצורך העניין שחר פאר כבר עברה אותו והיא לא מתחרה 20 שנה ובקושי מגיעה לטופ 10 בטניס נשים.

יש האומרים ואני מעולם לא ראיתי את זה בפועל כי סלייטר הוא גם בעל אחוזים בקוויקסילבר, דבר שמסביר את הישארותו בסבב התחרויות שכן כל תואר שהוא מנצח החברה בו הוא שותף נהנית וכמובן שיש גם בונוס. אני חלילה לא חושב שסלייטר הוא רודף בצע, עם כבר ההיפך, אנשים שהם חצי מהכישרון שלו מסחרו את עצמם לדעת, אני רק אומר שהאיש שעשה הכל בעולם הגלישה צריך גם לחשוב על היום שאחרי הגלישה ובטח שלחץ של נותן החסות משאיר אותו במרוץ לתואר ה 11....